שתי דקות לעצום עיניים
שלוש דקות לנשום
זה כמו נצח שבסוף
יש מדורה גדולה
עכשיו זה הזמן לעטוף את הגוף
בתכריכים לבנים
חיים שלמים למדוד לפי סנטימטרים
אני בוחר עכשיו לצחוק
זו לא בחירה שלי
אני בוחר ללכת בתוך המים
רואה את הלפידים בוערים
בחשכה ניתן לראות הכול מאור חלש
אבל מחר אני יודע
לא יבערו הלפידים
רק אור קטן בשעון שלי
שיראה לי כמה זמן חלף
כמה עוד יחלוף
יושב עכשיו בתחנת הרכבת
אולי תעבור שם
אותה בחורה
שתמיד עוברת בראשי
פנים של מגזין
סטייל של כפר
אולי היא לא מכאן בכלל
אני מביט בה
בראשי היא תמיד נעמדת ליד
ואז מתיישבת לידי
אלה חיים שלמים של פירוק
והם מתפרקים בכול רגע
אני בוחר לצחוק
זו לא הבחירה שלי
אני לא מחפש מדרגות לגן עדן
אלה שחיפשו
לא השאירו לעצמם הרבה ברירות
וחטאו
המשחק נגמר
ואני חוזר מהתחנה
הבחורה לא היתה שם מעולם
זו רק היתה תמונה
שחלפה בראשי
ונצבעה שחור
עכשיו עוצם את העיניים
נשארה לי דקה
אחר כך
כול רגע יהיה מיותר
אולי עכשיו
אוכל להתפשר על מה שטוב
ואת השאריות נשאיר לארכה
לא יהיה לזה סוף
אני יודע
חיים שלמים
אין לזה סוף
לא זוכר למה ועל מה, רק זוכר שהיתה לי בראש תמונה של אותה בחורה.
השיר נכתב בדצמבר 2014
