בין החורבות

גורדי שחקים

גורדי שחקים

 

בין החורבות שהשאירה הרוח, אני הולך
הרחוב נראה קטן יותר ויותר
אפשר למדוד אותו במבט,
ללכת עד הקצה ולא להיעלם

זוכר כותרות ענק
סיפורים מדממים עמוק בלב
לכל אחד יש עבר, היא אמרה לי
ואני חשבתי שהגבר שלה בנוי מטיפות
של משהו אחר

יום אחד גם אני אקום ואעזוב
אלמד, איך השער הזה נפתח
בין החורבות שהשאירה הרוח, אני הולך
זה הרחוב, שנראה קטן, יותר ויותר

היא אהבה אותם חזקים, קלינט איסטוודים בעיניי עצמם
אני אהבתי את הדימוי של מי שהיה
ולא יודע איפה אפשר למצוא את עצמו
בלב המאפליה

בין החורבות, אפשר למצוא ילדים
מנסים להמציא את עצמם
חוזרים הביתה, לקולה של אימא
נשאר להביט באורות נכבים

 

יום אחד גם אני אקום ואעזוב
אלמד איך השער הזה נפתח
רגע לפני שכל המילים יתקצרו
אכתוב את השורה האחרונה
היא סיפרה שלכל אחד יש עבר
בין החורבות שהשאירה הרוח, אני הולך

 

 

מצד אחד הדחף להיות דחף להיות קלינט איסטוויד,

מצד שני כולנו ילדים בסופו של דבר, זו האמת המרה

Please follow and like us:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.