אנחנו עומדים במקום הכי גבוה
מתבוננים על גורדי שחקים מזכוכית מבריקה
עומדים ניצבים גאים מעל מסילות הברזל
אנשים נראים לנו כמו פסלים קטנים
שלוליות של מים עומדים מכסות מנה שפעם היתה אדמה פורייה
ואנחנו מביטים על הכל מהצד
מחפשים מסכי ניאונים ליד צריפים ישנים
שכונות אפורות של חיים עלובים
גנבנו, רצחנו, נשארנו אחרונים
לא הסתרנו מאף אחד דבר
אנשים בלי מסיכות, הולכים כפופי ראש
ואנחנו מחזיקים ידיים מרוב פחד
צוחקים בקול, אולי נבין
איך כל זה השתנה
לאן הכל הלך
בעיר אפורה, נטולת תכלית
כשרחובות מצטלבים אחד בתוך השני
ובניינים נבנים בשביל לקרוס
עיר מקלט חיפשנו
ומצאנו את עצמנו במקום הכי גבוה, פגיעים לכל
אושר ועצב מתערבבים בלי שיטה
אורות של קרב מבשרים את לידתה של אומה חדשה
ובין לבין, שום דבר לא אמיתי
רק צריך לקרוע את הניילון
והחדש יהפוך לישן
כל זה מבשר על זמן קרב
מוות במחשבה, מוות בתקווה
לא יכולנו ללכת רחוק מדי
עמדנו במקום הכי גבוה, לראות עיר אפלה
גורדי שחקים משתקפים במסילות ברזל משתקפות בגורדי שחקים
ניסיון לתאר את העיר בשני הצדדים שלה, הזוהר וזה שפחות.
השיר נכתב באוקטובר 2017
