ראיתי אותו מחזיק בידית של המזוודה
ואז נשען על כסא המושב בכבדות
דרך משקפי השמש הוא השקיף אל הנוף הנע
הסתכלתי עליו וחשבתי על הגבר שלך
איך באמצע הלילה כולנו דומים
שתית כוס קפה ותקעת מבט בדמויות שנעו מסביב
לא הבנתי אם את מנסה לרמוז או לספר בשתיקות
סיפורים שאחרים כותבים במגוון מילים
הגבר שלך לא החליף מילה עם הנוסעים
הפלאפון שלו רטט, אבל את נשארת כמו שאת
שיחקתי עם הכפתורים, חיפשתי במה להעסיק את עצמי
לא אמרת מילה כשהמלצרית שאלה אם תרצי עוד משהו
בינתיים , הילדים ברחבה רכבו על אופניים
כמה מהם עשו עסקאות חליפין על דברים קטנים
ואני חשבתי, כולנו ילדים ומבוגרים בו זמנית רק התפקידים משתנים
הגבר שלך קם מהמושב ועמד מול הדלת
אף אחד לא עצר ושאל אותו לאן
לא היה לו כובע ומעיל כמו בסרטים שאת אוהבת
שום דבר לתת או להצהיר עליו
הבטתי בו מלא געגוע לדברים חסרים
לא אמרת לי מה יש לו במזוודה
רק לגמת מהקפה ונתת לי לחשוב
רציתי לספר לך על האישה שלי
חשבתי שזה לא יעשה לך טוב
שתקתי ונתתי לך לחשוב
הגבר שלך ירד בזהירות , פנה ימינה בשביל המוביל מהתחנה
נהגי מוניות חיכו בכניסה לכל מי שיצא
ראיתי אותו נכנס אל אחת מהן ונוסע
קמת מהכיסא ויצאת מבית הקפה בלי לשלם
בדיוק באותו רגע האישה שלי התקשרה לשאול מתי אני מגיע
סיפור חצי אמיתי, על גבר עם מזוודה שנראה כמו הגבר שלך , בזמן שאני מתגעגע לאישה שלי.
השיר נכתב במרץ 2014
