הפוסט הרביעי שלי בסדרה הלא רשמית שלי, "דברים שאני אוהב", יהיה האחרון והוא יעסוק בספרים שאני אוהב, ספרים שהשפיעו עלי, כך או אחרת.
מאז שאני זוכר את עצמי, אני מאוד אוהב לקרוא. מגיל צעיר נהניתי להחזיק ספר, לפתוח, לדפדף ולקרוא, מחכה לראות מה הדבר הבא שיקרה בעלילה. אפשר לומר שקיבלתי את זה בירושה מאימי שמאוד אוהבת לקרוא. גם אחותי הבכורה כך. במקרה שלהן, התואר "תולעת ספרים" הוא קטן מדי, הן יותר דומות ללהקות, אני הרחק מאחור, בוודאי בשנים האחרונות. אומנם תמיד מחכה לי ספר טוב ורשימת ספרים שאני מתכוון לקרוא, אבל זה לא כל פעם. זה הרבה פחות.
מה שאני אוהב בספרים, זו את היכולת לברוח מהמציאות ולדמיין איך נראה עולם אחר. להבדיל מסרט, כאן אני צריך להפעיל את הדמיון, זה דורש מאמץ, אבל עוזר לי להיכנס לעולמות אחרים, לעיתים גם לשאוב השראה לטקסט כזה או אחר. בגיל צעיר יותר, זה הפחיד אותי. זוכר לילות שלא הייתי ישנתי בגלל עלילה מסוימת, היום זה אחרת כמובן. אני גם מאוד אוהב את המילה הכתובה, החיבורים שהכותב עושה והיכולת לתאר במספר מילים סיטואציה שלמה. בעיניי, כתיבת ספר, אם היא יצירה טובה, זו אומנות נשגבת שאין דומה לה. .
באופן טבעי, יש ז'אנרים שמדברים אלי יותר מאחרים. למשל, ספרי מסעות, מתח, ספרים עם דמויות מוזרות או ספרים שנכתבו באופן שנון ומצחיק. אני מאוד אוהב ספרי עיון בתחומים של ספורט, מוזיקה, היסטוריה ופוליטיקה. לעומת זאת, ספרי פנטזיות או רומנים, פחות מדברים אלי.
במשך שנים היה לי הרגל מגונה, לא להפסיק ספר באמצע גם אם הוא לא מעניין. הייתי קורא עד הסוף בתקווה שמשהו יקרה. לשמחתי, ההרגל הזה נעלם והיום אין לי בעיה לסגור את הספר ולא להמשיך לקרוא בו אם הוא לא מעניין
ספרים שאני אוהב
נערה עם קעקוע דרקון / טרילוגיה של סטיג לרסון – הטרילוגיה על אילזבת סלנדר, משכה אותי בגלל המתח, הדמויות, והעלילה המיוחדת שמשלבת בתוכה עולמות תוכן שונים, שילוב של עולם מחשבים, עיתונאות, ריגול, פסיכיאטריה, פלילים, היסטוריה ועוד. קראתי את שלושת הספרים אחד אחרי השני, והייתי מרותק אליהם.
11 אליפויות / פיל ג'קסון – הספר מציג את עולמו של מאמן הכדורסל פיל ג'קסון בימיו כמאמן שיקגו בולס ולוס אנגל'ס לייקרס, בשתי הקדנציות. בספר הוא מתאר מציג חייו האישיים מילדות ועד סיום כתיבת הספר, הדרך בה הוא מתבונן על החיים בכלל ועל האימון בפרט.
נולד לברוח / ברוס ספרינגסטין – אינני נוהג לקרוא ספרים באנגלית, אך לא יכולתי שלא לקרוא את האוטוביוגרפיה של ספרינגסטין. הוא סוקר את החיים האישיים והמקצועיים שלו, מציג רעיונות, מספר על ההשפעות שלו מסביר מה גורם לו ליצור, ומה זו האש שבוערת בתוכו בכל פעם שהוא מקליט או מופיע. ספר חובה לא רק לחובבי הבוס.
אהבה על הדשא/ ניק הורנבי – ניק הורנבי הוא הסופר האהוב עלי (נאמנות גבוהה, הספר שלו הוא האהוב עלי ונמצא ברשימת הסרטים האהובים עלי), והספר אהבה על דשא הוא אחד הספרים הכי טובים שלו. זהו ספר שכל אוהד ספורט בכלל ואוהד כדורגל בפרט חייב לקרוא. הוא סוקר את ימי כאוהד ארסנל מהיום בו אבא שלו לקח אותו למגרש בפעם הראשונה ועד לאותו יום ב-1989, אז ארסנל זכתה באליפות במשחק היסטורי. כתוב מצחיק, משעשע, עם לא מעט רגעים עצובים, כיאה לכדורגל.
על הילד /ניק הורנבי – ספר נוסף של הורנבי שאני מאוד אוהב. מציג את השינוי שעובר גבר רווק מלא בעצמו, שאיננו צריך לחשוב על אף אחד מלבדו, אל מצב בו הוא מכניס אל חייו אנשים זרים ודואג להם. הכל מתוך הבנה שאף אדם איננו אי בעולם הזה.
המצב השלישי / עמוס עוז – מהתיכון והלאה, קראתי לא מעט ספרים של עמוס עוז, כולל את הביוגרפיה שלו. המצב השלישי תמיד נתפס בעיניי כסיפור יוצא דופן, מיוחד, אולי בגלל גיבור הספר, שהיה כמין נביא מוזר, כמו רבים שמסתובבים בינינו.
מסעותיי עם צ'רלי/ ג'ון סטיינבק – ספרי מסעות, הם כאמור ספרים שאני מאוד אוהב, ואם מעורב בהם כלב, אז מה טוב. הספר מתאר מסע של סטיינבק בארצות הברית עם כלבו צ'רלי בשנות השישים, אז הוא מגלה שאמריקה היא לא בדיוק מה שהוא חשב.
טימבוקטו/פול אוסטר – גם את ספריו של פול אוסטר גמעתי בהנאה רבה בתיכון ולאחר מכן. טימבוקטו הוא הספר האהוב עלי. זהו מסע אל ארץ המתים, אותו עוברים נווד יהודי והכלב שלו. כשכלבתי מתה השנה, דמיינתי שגם היא נמצאת שם, בטימבוקטו.
כלבויניק /צ'רלס בוקובסקי – כמו צעירים רבים, גם אני גיליתי בתיכון את בוקובסקי ולא יכולתי להפיק לקרוא אותו. כלבויניק היה הספר הראשון שלו שקראתי. הוא מספר שם על החיים שלו. הם נראו הדבר הכי סוער שיש, עד שקוראים את הביוגרפיה עליו.
אמסטרדם / איאן מקיוואן – יצא לי לקרוא מספר ספרים של איאן מקיוואן, אמסטרדם הוא האהוב עלי. זה ספר שעורר אצלי שאלה, מה מותר לגלות לציבור על נבחריו, על חייהם האישיים, והאם לכל דבר יש באמת משמעות.
שישים מיליגרם של פרוזק / עידן רבי- בתיכון, קיבלתי מתנה את הספר מאחותי. שהיתי אז בבית חולים ולא יכולתי להפסיק לצחוק. זו היתה תקופה שיצאו הרבה ספרים עם סיפורים קצרים, זה היה הספר המצחיק ביותר.
חיים על נייר זכוכית/ יורם קניוק – קראתי ספרים שונים קניוק, ואני זוכר שלא יכולתי להניח את הספר הזה. דמיינתי אותו בניו יורק, רציתי לחוות את מה שהוא חווה, עם ברנדו ואחרים בתוך כל הג'אז הזה.
ילדים קטנים/ תום פורטה – באחת הנסיעות שלי לחו"ל, לקחתי את הספר וקראתי אותו, לדעתי תוך יומיים-שלושה. סיפור על פרבר אמריקאי, דמויות שונות, שנון, מצחיק, מפחיד, הכל ביחד.
חלון פנורמי/רייצד ייטס – ספר נוסף על הפרברים, והפעם מנקודת מבט של זוג אחד ונישואים שמתפרקים לאט.
יש עוד הרבה ספרים שמאוד נהניתי לקרוא, כמו למשל, התפסן בשדה השיפון, ביוגרפיות של לאונרד כהן או סטיב ג'ובס, ספר עיון כמו חומת ברלין של טיילר או פחות משעתיים של אד סיזר על השאיפה לרדת מזמן של שעתיים במרתון, זה הולך לכאוב של אדם קיי, הברלינאי האחרון של קניוק ועוד רבים וטובים.
