השקט הזה
משקר בכל מילה
לא נותן לנו מנוח
מסתיר מאיתנו פרטים קטנים
כאלה שכותבים את הסיפור בעצמם
ואין לי מה לומר לך
גם אחרי
שתיקות קשות
את יפה בצורה מופרזת
אני בסך הכל אידיוט
שלא מצליח להבין
מה אומרים הכללים
אחרי ששוברים אותם שוב ושוב
אמצע הצהריים
בחוץ חום כבד
בפנים אין לאן ללכת
את משאירה ספר על השידה
זורק את המפתחות,
אין בכך הצהרה
גם לא התחלה של מלחמה לא ברורה
והשקט הזה משקר
בסוף כל משפט, הוא עוצר
לוקח אותנו רחוק מדי
זורק אותנו מעבר לגדר
ואני אחכה לך שם, במקרה
בלי פרחים ובלי מכתב
כשהידיים בכיסים
את תרצי לברוח
אני ארצה לקחת
בלי להחזיר דבר
את יפה בצורה מופרזת
ואני נשאר עם הרוח,
מבקש ממנה לשוב
מבקש לעזוב
בסוף כל מלחמה
יש חיילים שחוזרים הביתה לבד
התמונות נעלמות מן העין
הרגשות נדחקות מחוץ למסגרת
ובסוף כל משפט יש תמיד שאלה
אם זו האמת, או רק רסיסים
שנשארו מימים אחרים
במה האמנו, את מי רצינו
בחדר קטן, על מיטה גדולה
לא יכולנו להכריע שום דבר
אני יותר מדי שיכור
ואת יותר מדי צודקת
אלו הכללים בעולם, ככה הוא עובד
לא נצליח לשנות דבר, לא ננצח בקלות
השקט הזה משקר
בסוף אנחנו נתעורר,
גם אם זה יקרה במקרה
השקט הוא רפש אמר מי שאמר, וגם אצלנו, הוא שקר מוחלט.
השיר נכתב בפברואר 2016
