כל מה שהנחנו בצד
חוזר אלינו עכשיו
דרך חלונות שקופים
קירות של בטון מתמוטטים עלינו
יושב ומביט על המסך
אנשים חיים גם חיים אחרים
את מבקשת להאמין
שההישרדות לא תהרוג את מה שנשאר בנו
לפני שהכרתי אותך
חשבתי כמה זה עצוב
לכתוב שירים לאישה במקום לאהוב אותה
אחרי שבאת, כל המילים התפרצו
תני לי עוד הזדמנות לגלות לך את השלג
שנערם באמצע הכביש
נפנה אותו
הרי גם אנחנו יודעים לשרוד
אור חזק מסנוור את העיניים
בדיוק בנקודה שהשעון מתקתק שעות מוקדמות
אנחנו לא מסוגלים להביט על התקרה
בלי לחשוף את הסודות
קירות בטון מתמוטטים, רוח פרצים חודרת פנימה
כל מה שהנחנו בצד נסחף ברוח
אי אפשר לאחוז בזה בלי ליפול בכוח
לפני שבאת חשבתי שזה בלתי אפשרי
אי אפשר לכתוב במקום לאהוב
גם מילים מבקשות לשרוד את המשפט
את מביטה עלי דרך הזמן שעבר מעלינו
תני לי עוד הזדמנות לגלות לך את השלג שנערם
הכל טמון בסוף ביכולת ההישרדות ואני בכלל חשבתי שזו שאלה אם לאהוב או לכתוב.
השיר נכתב בספטמבר 2014
