עכשיו הגב שלנו לא חזק מספיק
אנחנו צריכים משהו להיאחז בו ולא ליפול
עומדים בקצה של הקרון, תוהים
אם אנחנו יורדים, לאן נתחיל ללכת מפה
דרך החלונות, רואים בתים קטנים
אורות נכבים, אנשים נכנסים למיטה
אנחנו שניים אחרונים בקרון
לא יודעים לאן ללכת, איפה יש מיטה פנויה
בדמיוננו אנחנו נוסעים בלי הפסקה
מביטים דרך החלונות על נופים משתנים
מביטים על תווי פנים של זרים
ומגלים את עצמנו בשתיקות ומילים
אבל עכשיו, הגב שלנו לא חזק מספיק
הידיים מחפשות במה לאחוז , איך לא ליפול
בסיפורים שכתבנו ידענו לתרגם את הרוח שנושבת
במציאות אנחנו עומדים בקצה של הקרון
לא יודעים לאן ללכת
בזמן שבבתים הקטנים אנשים הולכים לישון
נוסעים עד שהרכבת תיעצר
עד שנמצא את עצמנו בתחנה אחרונה
הגב כואב, הידיים מפספסות
יש משהו בנו שמבקש להתנחם במעט
כל מה שאנחנו רוצים, זה למצוא מקום לישון
אולי להתעורר חדשים, אולי נמשיך מאותו מקום מחר
נוסע ברכבת מדי יום, מביט על הבתים הקטנים בדרך, אנשים הולכים שם לישון. בדמיוני אנחנו נוסעים כל הזמן ומחפשים מקום לישון גם.
השיר נכתב בינואר 2014
