שדה תעופה
חמש בבוקר
מביט מסביב
יכולתי להיות במקום אחר
יכולתי למות ברגע אחד
מלטף את פניי
העייפות, מכניעה אותי לאט
מטוסים ממריאים
שאנשים נוחתים לאט
סיגריה אחר סיגריה
פעם הכל היה מותר
על הקירות, שעונים מעירים אותי
נזכר איך עזבתי את הבית
כשאת עוד ישנה
לא ביקשתי להסביר לך
הזמנתי מונית והלכתי
בוודאי תביני לבד
משפחות עם מזוודות
פותח את הספר
דמויות מטשטשות
דיילות חולפות על פניי בדרך למטוס
יש מי שעוזב כל יום
וחוזר בשביל לגלות
שהמקום נשאר אותו הדבר
גם השתיקות דומות
קם ללכת, לא מחפש שום דבר מאחור
מה שנשאר לנו
מתפתל בתוכנו
הוא לעולם לא יעלם
גם אם נכנע, גם אם נלחם עד המוות
בשדה, הכרוז מכריז לעלות
ואני עם מזוודה אחת
לא מחכה לבוא אלייך עם שק של חרטות
את בוודאי מתעוררת
לקול המכוניות הדוהרות בחוץ
הרדיו מנגן שירי סתיו
הם מלווים אותך
אל יום חדש
ואני מביט בנחילי אנשים
מבקשים לברוח
כל אחד מעצמו, כל אחד מאחר
ורק אני משאיר אותך לבד
מנסה להיזכר
בימים שמתפצלים
בין הלילות לבקרים
איפה איבדנו את עצמנו
לחיים שלא ידענו להסביר
הדיילת מגישה לי כוסות מים
ורק אני חושב
שעם כל החרטות, אסתדר
מה שנרגיש, זה מה שיישאר
היו הרבה שירים כאלה אז, זה נתפס רומנטי באיזושהי צורה.
השיר נכתב ביוני 2015
