את מכבה את האור ונכנסת למיטה
אני נשאר מול המסך
משחק מאוחר
דיבורים לא ברורים שלך ושל הפרשן
נזכר בילדות
איך הייתי יורד לבית של השכנה
לראות את מראדונה ופלאטיני
אחר כך הם נעלמו ואני נשארתי עם הצעצועים, שיחקתי לבד
את לא שואלת אותי איפה נולדתי
בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות
על השולחן השארתי כמה מטבעות
אולי יום אחד נצטרך אותם
את מכבה את האור , נרדמת מהר
אני נשאר עם משחק מאוחר
לא מכיר את השמות
לא מזהה את התנועות
לפעמים נדמה לי מותק
שאני כבר זקן בשביל כל זה
אנשים מדברים איתי ואני לא מבין
כותרות בעיתונים, לא מצליח להבדיל
נזכר בילדות
איך היינו יורדים אל הגינה מאחורי הבית
משחקים עד החשכה
ההורים קראו לנו מהחלון
ואנחנו היינו ממשיכים לבעוט בחדרים קטנים
את מכבה את האור, מחר תתעוררי מאוחר
את לא מכירה את מראדונה, גם לא את פלאטיני
אני לא מדמיין אותי בשום מקום
כשאלך לישון אשכח את כל התוצאות
1986, אני בן 7, מונדיאל ראשון, זוכר כמעט הכל. היום אני לא מזהה תנועות ושמות של שחקנים. הכל זר.
השיר נכתב ביוני 2014
