המלצר חייך כשביקשת ממנו קפה נוסף
בשולחן ממול זוג ישב זה מול זו, הם לא הפסיקו לדבר
רק אצלנו המילים חותכות מהר מדי
ונוחתות נחיתת אונס רחוק מאיתנו
הבטתי סביב, רציתי לראות תגובות של אנשים זרים
היינו פעם ילדים יפים, עכשיו אנחנו שוב צורחים
מילים בלי כוונה וטעויות בלי הסברים
איפה אנחנו מניחים את מה שאנחנו באמת צריכים
המלצר הגיש לך קפה, שאל אם את רוצה עוד משהו
כשהוא הלך, רציתי לפרק הכל אבל את היית כל כך רגועה
כמה זמן עוד יימשך המשחק
את מחייכת ואני נרגע, את נעלמת ואני נשכח
כל כך הרבה אורות מסנוורים ברגע אחד
ואני עומד בצד מחכה שמשהו טוב יקרה
אולי סימנים של יופי, כתובות של אש
הוצאת יומן מהתיק, כתבת לך תאריכים חדשים
אצלי הכל מסודר, אצלך זה חיים
על השולחן נשארו כתמים, רציתי לקרוא למלצר
ביקשת שאפסיק, רק ביקשנו חשבון
שום דבר לא צריך להיות מסודר לפי קווים
לומד מרגעים, שומר על טעויות
מחוץ לבית קפה, עמדו זוג הורים עם ילד אחד
הבטנו בהם ושמרנו בפנים את התחושה והמועקה
אנחנו טועים בלי הסברים, ואז לומדים מהכוונה
הכל סדר וטעויות ואולי יש סדר בטעויות או טעות בסדר. ככה זה מרגיש.
השיר נכתב ביולי 2016
