אנחנו עומדים אחת מול השני
את נוגעת בי
אני מרגיש את המחט חודרת עמוק
זה הלב שדופק במהירות האור
עצם הכאב הוא שאלה מסובכת
רוצה להתעורר במקום אחר
זה סרט רע
רוצה להרוס הכול
לשכוח שפעם היינו קיימים
שני אנשים ציניקנים
שלא למדו לחיות
עם הגבולות החופפים
כמה שנשקר
לא נרגיש בהבדל
את עומדת וצוחקת
לי את לא מאמינה יותר
הגוף שלי רעב
מחפש אהבה
בחנויות זולות, מגרשי חנייה
שירים חולפים ברדיו
לא מסוגל להתחבר לאף אחד
כול אישה שעוברת מזכירה לי אותך
אנחנו עומדים עכשיו מתקפלים לתוך חלל החדר
שנינו עכשיו שני עצמים, בעולם חסר משמעות
בעולם הזה אין מקום לבודדים
מכירים, מתאהבים, נשארים ביחד
עד המוות, או עד ששוב מרגישים בודדים
צועד ברחוב שלך
ככה ביום גשם
יש מישהו שמבקש לפצות אותי על עבר שעבר
עומד מתחת לחלון הבית שלך
יכול לראות אור נכבה, יכול לראות אותך מסיטה וילון
עכשיו בוודאי יש מישהו שמרגיש אותך יותר טוב
והקינאה, כמו בשיר, כמו בפרק ההוא שצחקנו
לא יודע מה נותר, זה הים, זה החול, תיכף סופה
במקום הזה אין מקום לאנשים עייפים
מי שנופל לא קם לעולם
בעולם שלנו, שנינו לא יודעים לקחת את הטוב
את תמיד צוחקת, אומרת שגם הנס יעבור מעלינו
ואני מוכן לקחת אותך איתי
בתוך כיס החולצה לכול מקום שאברח
ובסוף אצטער גם על כך
לא מרגיש בהבדל
בין לאהוב אותך לבין לאבד את השאר
מה אביא לך?
שעון שדופק כול שנייה,
מקדים את השעות, לב עמוק
צולל אלייך
התחתית מלאה רגשות אבודים
מביטים, סכינים
שיר עלינו, על אהבה, קינאה, שיר ארוך כמו אז.
השיר נכתב במאי 2015
