רצינו להיות דמויות בסרט צרפתי
לברוח לפריז שקראת רצית בית עם גינה
אני רציתי דירה קטנה
עם שכנים
להוריד את הכלב
כשמחשיך
שנינו מזקנים לאט
עייפים מכול הצרכים
שאף פעם
לא מצליחים למלא
את נרדמת מוקדם
אני יוצא לטייל
רואה אנשים על ספסלים
מחפשים משהו טוב
ואנחנו רצינו להיות דמויות בסרט צרפתי
גבר שכותב
אישה, שעובדת במשרד קטן
יש לנו הכול
ולא מרגישים דבר
את אומרת אולי ניסע בקיץ
ואני מביט בתמונות שקנית
משהו נראה
ולא שייך
אני מחפש משהו
ומאבד אותו מיד
את יפה בשביל להכעיס
אני מתבגר תוך כדי תנועה
לומד דברים חדשים
עלייך ועלינו
ולא יודע
כמה זמן נותר
רצינו להיות דמויות בסרט צרפתי
לברוח לפריז שקר
אבל מרגישים לבד
אוספים את הכלים מהשולחן
מורידים הכול לאט
את משקרת שקשה לך
ואני שותק כשרע
מנסים להבין
דברים לא פתורים
שמשכנו במשך הזמן
וכול רגע שחולף
משאיר איתו משהו
לא יכולים לנצח לעולם
אומר לך שלא כול הדברים נראים בדיוק כמו שהם
ובחוץ שני כלבים נובחים
את שותקת
ואנחנו ממשיכים הלאה
דברים קטנים באים לאט
את אומרת
אולי בקיץ ניסע
ואני יושב על הכורסא
שוכח, ונרדם
הטלוויזיה דולקת
סרט צרפתי
רצינו להיות הדמויות
שהולכות ברחובו
לא מבינים לאן
בבית קפה בקצה של הרחוב
היינו מבטיחים שוב
שוכחים מיד
חברים ישנים, מקומות שלא היינו בהם שנים
זוכר איך פעם דיברנו על ביטחון כלכלי
דירה בכפר, עם כלב ושני ילדים
ואז החלטנו הכול
חלמנו לנסוע לפריז
את מצאת עבודה
ואני התחלתי לכתוב
רצינו להיות
שתי דמויות
בסרט צרפתי
חיבה ישנה לסרטים צרפתיים , רצון עז לבלות כמה שנים בפריז ובמציאות אני יודע שבסוף זה בסך הכל להחליף כתובת, לא יותר מזה
ב-2004 יצר איתי קשר במייל בחור אחד שסיפר שיש לו הוצאה לאור והוא רוצה להוציא ספר לכותבים באינטרנט.
הסכמתי, לא ציפיתי ליותר מדי אבל אמרתי לעצמי שאם אי פעם שום דבר לא יקרה, לפחות אדע ששיר אחד כן הגיע לספר. באמת לא קרה עם זה כלום. וכן, פעם לא האמנתי בחלוקה לבתים
