בפאב של המיואשים יושבים ושותים
על הקירות פוסטרים משנים רחוקות
כאן הגבול לא נמצא בפרטים הקטנים
כאן גם אלוהים הלך לאיבוד
בין הצלילים של שירים נשכחים , יש שיחות של מיואשים
על הפילוסופיה ועל רגעים של אובדן חושים
אין כאן הבטחות לעולם חדש
גם אנחנו הגענו בסוף היום אל קו ההתחלה
בפאב של המיואשים נזכרים בימים
בהם חשבו שהעולם מבריק מסיפורים
כאן מדברים על חלומות ועל פחדים
אנחנו ניסינו להשתלב, נשארנו פצועים
אמרת שהעולם השתגע,
אז הצעתי לך לסגור חלון
ככה לא נראה מה קורה בחוץ
לא יראו מה קורה אצלנו בפנים
בפאב של המיואשים
נופלים תמיד בפרטים הקטנים
אנחנו שותים ומרגישים
אי אפשר להרגיש בטוחים
אולי מדובר בהונאה
אולי ברגעים אחרונים של התגלות
הנחות ממוסדות שניתנות בחינם
לכל מי שנכנס לפאב של המיואשים
ישיבה בפאב שמזכיר ימים ישנים, ימים של קומוניזם, גרם לי לחשוב על כל המיואשים שיושבים שם מדי ערב ועדיין מחכים.
השיר נכתב באוקטובר 2014
