אופנוענים
עייפות
רעש האופנועים מעיר את הרחוב
נשים יפות דוהרות ראשונות
גברים כבדים אחריהם
ואני בחלון מנסה לנחש
לאן ,לאן הם דוהרים
כבישים שורפים
על זכוכיות מנצנצות בקרני השמש
אי אפשר לדעת מאיפה הן הגיעו
אבל הדרך עכשיו מסומנת
אני יורד אל שפת המדרכה
פשטות של יום יום
נבלעת במחשבות טורדניות
משהו בפנים מבעבע
מקשיב לאופנוענים דוהרים
אין כאן חשיבות לשלטים או למרחקים
מקשיב לרעש ותוהה
לאן ,לאן הם דוהרים
בזמן האחרון לילות כבולים
קשרים של חלומות מופשטים
אני רק מחפש להסביר תופעות
של זמן, מקום ותחושה
שום דבר לא פשוט
הם לא עוצרים
גם ברגעים מורכבים כשנדמה
שהלך להם הסיבוב
חושב לאן, לאן הם דוהרים
בין שתי שורות של בתי מגורים
מפעלי תעשייה
מעלי תחושה של החמצה
הסיפוק היה ואיננו
הם רחוקים
אני לא מתקרב
גם לא במחשבה
והיא תמיד דורשת עוד
מהכל והכל זה שלה
רעש אופנועים מעיר את השכונה
כשאני שם לב
עוצר ושואל
מתי , מתי הם יגיעו
באמצע היום, במקום הכי עמוס בעיר, פתאום חולף אופנוען, רעש מחריד באוזניים, מזכיר את האופנועים ממשחקי הילדים, לאן הוא דוהר
השיר נכתב במאי 2013
