לאט לאט אנחנו מוותרים על המחוות
הופכים לפסלים בתוך חדר קטן, והוא לא מפסיק לנוע סביבנו
לאט לאט אנחנו מוותרים על המילים
מעדיפים להתפשט ולהישאר בשתיקות
ואני הולך מצד לצד, מקיר לקיר,
מנסה לתפוס את מבטך
את מתבוננת במראה
אולי משהו ברקע ישתנה פתאום
ואין בנו עוד נחמה
לא נותרו לנו הגנות
אז אנחנו מנסים לאחוז בזה
לפני שמשהו יפיל אותנו
שותקים בכבדות
פעם ידענו את כל המילים בעולם
פעם ידענו לדבר שפה אחת
עכשיו את מסתגרת ואני נשכח
לא מפחד להתגונן
לא מפחד להכות בחזרה
כשאת מצליפה בי בלי רחמים
ויתרנו על מחוות, ויתרנו גם על ויתורים
כן, ניסינו לעשות את המיטב
נכשלנו בהצלחה
אנחנו עוד מטפסים
האופק נעלם, נעלמו ההרים
לאן נטפס, אם אנחנו לא מצליחים לעמוד ישר
זה מול זו, לא בריקוד, לא בכפיפה
ויתרנו על המחוות, שמרנו לעצמנו את הזכות למחול
אין בנו נחמה אז כישלונות מהדהדים בהצלחה
הכל מתפרק ומורכב מחדש
הכל מתפורר ומתפוגג באפלה
את יוצאת מהתמונה, משאירה אותי עם רקע שלא משתנה
עוצם עיניים, את כבר לא שם
זוגיות בלי מחווה, בלי נחמה, האופק נעלם, גם ההרים.
השיר נכתב במרץ 2013.
