אין כבר רוחות בים
רק סימנים שנתלים באוויר
מגיעים אל החוף
ונעלמים בחול היבש
יושב על ספסל
מדבר אל עצמי
את כל מה שלא
כל מה שלא אמרתי לאחרים
את היית הראשונה
האחרים עמדו בתור
והכל משתחרר
מסדקים שלא הצלחתי לסגור
שני אנשים מבוגרים רצים
שני ילדים בונים ארמון
יש כאן משהו אמיתי
עד שאי אפשר להאמין שזה קיומי
המילים מסתדרות בשורות
ואני מפיל אותן אחת אחרי השנייה
אל תוך משפטים לא פתוחים
אל תוך סופים ברורים
ואת לא תבואי לכאן
אף אחד לא יציל אף אחד יותר
רק המרחק בינינו
לא ייסגר
חופי הים
נראים עכשיו קצובים
מטרים, סנטימטרים
אנשים וחיות
ואני מתבונן
אל הסירות שמפליגות מן המזח
אל קו הגבול בין החוף לים
ומשם אל עולם שלא נברא
אני לא נסעתי, לא הלכתי רחוק
את עדיין עומדת מולי
מתבוננת במרחב ונעלמת
אולי לא היית שם מעולם
מבט על הים, מכאן ומשם.
השיר נכתב באוגוסט 2016
Please follow and like us:
