מישהו הוריד את המזוודה מהמדף האחרון
אחר כך הוא ניקה ממנה את האבק
הכניס לתוכה בגדים ליום יום, כובע וספר
כיבה את האור בחדר והדליק את הרדיו על השידה במסדרון
מהצד השני של הקומה
אף אחד לא הסתכל, אם מישהו יצא או נכנס בדלת
מונית חיכתה מול הכניסה האחורית
ובפינת הרחוב הצר, היתה ערימה של רהיטים ישנים מיועדים לזריקה
שום דבר מזה לא באמת קרה
ואולי קרה ואיש לא ידע
לא היתה מודעה על הדלת בכניסה
לא כתבו על זה שום דבר בשום מקום ואולי כתבו ואיש לא קרא
המונית עצרה ליד תחנת הרכבת הישנה
חמישים שקל אין צורך בעודף , יום טוב, תודה
המזוודה הונחה על העגלה
כרטיס אחד, מושב שמור, ליד החלון
שני הורים הסתכלו על ילד כשהוא צחק
בכותרות של היום כבר אי אפשר להבין מה באמת קרה
והצחוק המטופש של הנערה ממול לא מסביר דבר
הרכבת מתחילה בנסיעה, יש עוד זמן
ושום דבר מזה לא באמת קרה
ואולי זה קרה ואיש לא ידע
עכשיו הכותרות מספרות דבר אחר
אין כאן רגשות ולא שום דבר מהסיפור הזה
הרכבת עוצרת בתחנה האחרונה
העגלה והמזוודה לאט, לאט עד הדלפק
הדיילת מחייכת בנימוס, עוד שעתיים לשרוף
אחרי זה אפשר לשכוח את כל פרטי הסיפור
זה סיפור ידוע, על אדם שקם ועוזב ואיש לא יודע מזה.
השיר נכתב ביולי 2015
