נוסעים בכביש הערבה
את מניחה את הידיים על הרגליים שלך
אני מביט על האנדרטה שבצד הדרך
תאונה או מלחמה
שוב נוסעים לחפש נצח
שוב נחזור עם הזנב בין הרגליים
רוצה לומר לך משהו מצחיק
אבל אחרי כול כך הרבה זמן
כול מה שנשאר לנו
זו שתיקה חזקה
פותחים חלון
מוציאים יד
פעם זה היה משחק
חשבנו שנתוודה על הכול
ושום דבר לא ייזכר
היום ליד תחנת הדלק
אוספים את השברים של אז
ושוב מביט על אנדרטה בצידי הדרך
לאהבה שלנו בנינו כמה כאלה
ובדרך נמצא כמה חדשים
אני מדליק סיגריה
את אומרת
שהנצח הוא כול מה שנשאר לנו כדי לשרוד
פעם יכלנו לגבור על הכול
היום כול פנייה
זורקת אותנו למקום חדש
ואין לנו סיכוי לשום דבר
אל תפחדי, רוצה לומר לך
אבל שנינו יודעים
ששום דבר לא בטוח יותר
חוזרים לכביש
עוקפים שניים
ונתקעים מאחורי משאית אחת
פעם אולי נבין הכול
עד אז, נמשיך להביט
על אנדרטות בצידי הדרך
זו מדינת האנדרטות
אני אומר בציניות
את לוקחת ללב
ואת מורידה חולצה, נשארת עם מה שאת
אני מרכיב משקפי שמש
נותן לעצמי מספיק מקום, ליפול
זה בסך משחק
זו בסך הכול נסיעה לשום מקום
עברנו את כול המבחנים
היינו קטנים מדי
רבנו על כול דבר
ועל השאר ויתרנו בלי קרב
בחודשי הקיץ, יכלנו לגעת בלי להבחין
בין אהבה לרגש לא רצוי
ונמצאים שניים, בתוך הרכב
בציידי הדרך, בונים אנדרטה חדשה
אולי זה סימן למלחמה קרבה
תגידי לי את, מה את חושבת
מה יקרה מחר, מה היה נשאר לנו מאתמול
פירורים קטנים, איפה השארנו
למה הכלבים ממשיכים לנבוח לנו בראש
עושים סיבוב, יורדים מן ההר
בכביש ערבה, באמצע שום מקום, באמצע יום
לא שומעים שום דבר מהחיים שבחוץ
ושנינו שותקים
את הכול אמרנו, ולא אמרנו דבר
והנצח, אל תחכי לו בלילה
השיר שכתבנו, נשאר במגירה
אני עוצר את הרכב, לצד האנדרטה
קורא את המילים, מביט בתמונה
מסביב הרים ומדבר, ושנינו תקועים באמצע
מדינת אנדרטות
אל תחפשי נצח, הוא לא יחכה לנו, גם שנגיע אליו
מדינת אנדרטות
אני מת לך, כול יום מחדש,
בכביש הערבה, ששום דבר לא מזיז אותנו מכאן
פעם נסיעה לאילת היתה כמו בריחה אל החופש, הייתי נוסע ומדמיין שאני בסרט אמריקאי על כבישים ונדודים.
עד שפגשתי באנדרטאות שבשולי הדרך.
השיר נכתב בדצמבר 2014
