מהמקום בו אנחנו עומדים
אפשר לראות אבק של דרך שוקע
אתה מצביע על מוכר הפרחים ואז מחייך
"כולנו כמוהם" אתה אומר
"יום אחד ישקו אותנו, ואנחנו נתגבר"
אין קלישאות בצעדים שלנו
אין סימנים של ניסים בדרך
אתה מראה לי את הבית שלך
ואני מדמיין אותך בניו יורק
יוצא מהתחתיות, חוזר אל המלון
פעם היו כאן צמחים, שדות ועזים
עכשיו זה רק אתה וסמל מסחרי
קניונים חדשים נבנו על אדמה ישנה
ואתה כמו הפרחים מהמשפט שלך
השקו אותך, יום אחד תתגבר
יושבים במרפסת הקטנה,
מוזג לי קפה, מציע לי סיגריה
זה לא שלי , אתה אומר
זה גם לא שלך
מי שלקח, כבר לא יחזיר
יום אחד לא יהיה עוד מה
אתה לא שואל אותי
אם אני חושב על המקום ממנו באתי
אני שותק ומקשיב לך
כשאתה מספר לי על סבא וסבתא
איך השקו אותם והם התגברו
קול סדוק ברקע, לא מפריע למחשבות
פעם החלומות שלך היו גדולים
בית משלך, אישה יפה, ותעודת זהות
היום אתה חולם על הרגע, בו תלך לישון
תיעלם לקולות מבחוץ ותשכח מהכל
אין קלישאות בצעדים שלנו
אין כאן גם ניסים
הם בנו קניונים בשביל שנשכח את המחיר
עכשיו שותים קפה במרפסת, מדמיינים את ניו יורק
מדי פעם מחייכים בעדינות
השקו אותנו, אנחנו נתגבר
לא שיר של פיט סיגר, רק שני אנשים שנזכרים במה שהיה פעם שלהם ואיך לקחו להם אותם, השקו אותם והם התגברו על זה.
השיר נכתב במרץ 2016
