שמעתי אותו מדבר צרפתית
לא ידעתי אם הוא מכאן או משם ואיפה אני
הקשבתי לו בלי להבין שום מילה
לרגעים זה נשמע לי כמו שיר, לרגעים שיחה
דמיינתי אותו בחליפה צרה בצבע אפור, שיער לבן
חולף ברחוב עם זר פרחים ביד
אולי אהובתו מחכה לו בדירה
ואולי הוא בכלל בדרך להניח אותם על קבר ישן
שמעתי אותו מדבר צרפתית
בטוח שהוא היה גבר חזק בין כל הגברים
אבל כאן, בינינו מפריד רק וילון
נראה עייף ותשוש, תלוי ברוחות
פנים מזוקנות, זה תמיד מוסיף כבוד
דמות מסרט שיוצאת ונכנסת,
מוצאת את עצמה פתאום חלק משיר של זר
בית ראשון, פזמון חוזר
דמיינתי אותו בחליפה צרה בצבע אפור עם שיער לבן
מחזיק זר פרחים ביד
חוצה את הכביש בזהירות
אהובתו מחכה לו ליד החלון או שזה סיפור ישן
לא סיפרתי לו דבר על עצמי
רק הקשבתי שהוא דיבר צרפתית
ואז עצמתי עיניים, ראיתי אותך ואותי חוצים את השדרה
נכנסים אל בניין בלי מעלית, קומה שנייה, דירה עורפית
אני כותב שירים, הוא מוכר כרטיסים
טיסות מכאן לשם, תחנות ביניים, מגלגל מספרים
מדבר צרפתית בסגנון הישן
אצלו כולם מאדאם, מאסייה, כולם היו בניו ובנותיו
מקשיב לו כמו לסיפור שאיננו מכיר
מתבל את השיחה, מחליק אותה בנעימים
מדבר צרפתית, אני לא מבין מילה
בשבילי הוא דמות מסרט, ואני הוא הזר
מחלקת עיניים איכילוב, שוכב בחדר, במיטה ליד איש מבוגר, מדבר צרפתית מתובלת בעברית, אני מרגיש זר.
השיר נכתב בפברואר 2018.
