מדמיין אקדח מונח על השולחן
צלף שיחזיק בו במערכה הראשונה
יירה בו, בכל מערכה אחרת
ואני אעמוד מולו
אם למות, אז לפני כולם
אל תטעמי מהצער הזה
אל תבלעי את העצב שמוכרים לך במנות קטנות
אין יותר צבע בדמעותייך
לקחו לך את המלח מהרחובות
עכשיו נשארת לבד
מביט במראה ומחפש השתקפות
מישהו משנינו צודק
אחר בוודאי נופל
לא מתפתה בקלות , להאמין ולספר
הצלף עוד אוחז באקדח
אם לירות, אז קודם בעצמי,
השאר ייסתדר מעצמו
אל תתאהבי בפורקן
אל תאמיני לרעש הגדול
אני עדיין הולך כאן
בין הרחובות נטולי האמונה
לבתים בלי דלתות
לא צריך לטרוק שום דבר עכשיו
אם ההייתי יכול, הייתי בא במקומך
אוסף את החפצים, אומר יפה שלום
אין לנו שום דבר לאחוז בו עכשיו
רק ידיים ערומות וסדוקות
זה לא יופי, זה לא כיעור
זה גדול מכל מחשבה
האקדח עדיין כאן
אם לקנות משהו, אז אותו לפני כול דבר
עכשיו תשתכרי איתי לאט
השאלה הנצחית, מה עדיף, למות או לחיות עם הצער שמישהו קרוב מת .
מה את מעדיפה, להיות צודקת או ליפול?
השיר נכתב ביוני 2013
