בכל פעם זה חוזר במנות קטנות
כמו מבקש להזכיר "הארוחה עדיין לא נגמרה"
אי אפשר לשחרר את החגורה
אי אפשר להניח את הכלים בכיור וללכת לישון
בכל פעם קצת, הכמות לא משנה
יום ועוד יום, שעה ועוד שעה
מאבדים הכל אבל לאט
בין לבין יש הפסקות, עד שהמלצר מניח את המנה הבאה
לא טועם יותר, מכיר את הטעם
לא מצפה למשהו אחר
לעיתים המחשבה מכרסמת כל סיכוי
שהארוחה תשתנה, ואוכל לקום וללכת
מושך עד הקצה ומחכה
אולי טעו בהזמנה, אולי זה מיועד למישהו חדש
יושב ומתבונן במראה
זה לא אני שם, זה אדם אחר
לחפש קצוות של חוט
לחפש מקום להיעלם בו
שוקע וצולל, אחר כך מתלבט אם זה שווה את כל זה,
המצולות אף פעם לא יהיו שמיים
ובכל פעם זה חוזר במנות קטנות
המלצר מגיש אותן בצלחות יפות
על השולחן מפה לבן ופרחים אדומים
אני יודע שזה זמני, עוד מעט הכל ינבל כאן מסביב
מחפש קצה של חוט
מחפש קצה של אור
אין פתרון ואין תשובות לחוויה
כותב את המילה ומבקש לחדד את הכוונה
אורות זמניים, כתובות על הפנים
מתבונן במראה, זה לא אני, לא עכשיו, זה לא אמיתי
אין כאן שמיים, אין כאן שום דבר
ארוחה גדולה על השולחן ורעב נטול מעצורים
כל שנה, באותה תקופה, אני בטוח שזה נגמר. המלצר מגיש עוד מנה.
השיר נכתב בנובמבר 2018
