האיש במעיל העור השחור ישב על הספסל
הביט אל הרחוב
מלמל מילים שאיש לא שמע, בשפה שאיש לא הבין
חקר בעיניו את העוברים והשבים
כמו אז בימים הטובים
מדי פעם עקב אחר תנועת הרכבים
נראה מהורהר, בוודאי תהה מה יעדם
מדי פעם נדמה שהוא אמר לעצמו
לו רק הייתי צעיר יותר,
לו רק היו לי את האנשים שלי
הם היו עוצרים את מי שצריך
ומוציאים מהם דברים שלא ידעו על עצמם
אחר כך היינו הולכים לד'אצה ומרימים כוסית
אבל היום הם כמוני, יושבים על ספסלים
בארץ זרה, בערים שונות, לבדם
גם הם בוודאי תוהים
מה צריך לעשות עם כל האנשים האלה
בשנת 2011, הייתי בסדנה של טל גורדון והיינו צריכים לכתוב תיאור.
פתאום ב-2017, באמצע ריצה נזכרתי בשיר הזה, אולי בגלל שאלה ימים של ריגול, ימים בהם אנחנו מחפשים להעלים אנשים. כמו אז. השיר נכתב בפברואר 2017.
Please follow and like us:
