השמיים מתכסים בצבע שחור
הרחובות נראים כמו בשיטפון
אני עומד מולך
יש בך משהו אחר
בואי ונאהב
עד שלא תהיה לנו ברירה
ועכשיו עצוב באיזה מקום
לא כאן
אף פעם לא עצוב
במקומות שאין תחושה
בואי עכשיו ניסע
תל אביב נראית קטנה מדי
בשביל כול החלומות
יש מי שחושב
שעדיף לצעוק בקול
את מה שלא הצלחנו להסתיר
ואני סופר רגעים
סופר כול שנייה
ואת יפה
ואני אדיש
ואת מצחיקה
אני לא מצליח להוציא מילה
מתפתלים על רצפות יבשות
אחר כך הכול מתנקז
אולי נתאהב
אולי נחריש
לא יכול לעזוב את זה
כותב כמה מילים
ובסוף מדמיין
שאת באה ומניחה את עצמך על הספה
מחייכת ויוצאים מכאן
רואים איך העיר מתפרשת
ואז שוקעת באבק
עכשיו בתוך שיר אלקטרוני
אני נע בקצב לא אחיד
ואת כמו דמיון שדמיינתי
רוקדת
חסרת חושים
נותנת לצבעים להתערבל בתוכך
בואי ונאהב
בלי מכות, בלי סימנים של דמעות
בלי רגשות אשם
לא תהיה לנו שגרה
כמה כואב, נוכל לצאת מזה?
לא יהיה בנו חוסר אונים
הכול דבוק על הקירות
פוסטרים לכול החיים
שני אנשים שאהבו פעם
וחשבו שזה לתמיד
אין תמיד, יש עכשיו
ותראי, הוא נעלם באבק העיר
בואי ונאהב
נשאיר את המציאות ריקה מהגנות
רק שנינו
והעיר?
תלך לעזאזל
כבר בשנת 2002 תל אביב היתה קטנה בשביל כל החלומות שלנו ורצינו שהיא תלך לעזאזל.
השיר נכתב בדצמבר 2014
