בזמן שאנחנו מטיילים בין הזיכרונות שלנו
כל אחד מאיתנו אוסף לעצמו שאריות
רגעים להחזיק
לימים שלא יהיה לנו בהם דבר
בערב חוזרים הביתה
אל החדר הצבוע לבן
מבט משתקף אלינו מהמראה
שם אנחנו מכירים את עצמנו
אנחנו אוהבים להניח את השאלות
במקום בו אי אפשר לפוצץ דבר
אוהבים להרגיש חזקים
בזמן שאנחנו לא צריכים לזוז
את נוגעת בי
היא נוגעת בו
הנשים שלנו יותר חזקות מאיתנו
ואנחנו הולכים לאחור
כל אחד מתכנס בתוך עצמו
כל אחד סופר שעות מתות
הם ממלאים את ימים
מרוקנים את השנים
לא הצלחנו לצאת מהסבך
והנה אנחנו שוב צועדים לאט
בשביל נחבא
שם הנשים חזקות מאיתנו, ואנחנו לא לבד
מטיילים בין הזיכרונות , מקווים לטוב
יום נצליח להוציא מתוך האדמה שלנו
את מי שאנחנו
את מה שלא הסכמנו לקחת הלאה
הכל התחיל ממחשבה, איך הנשים שלנו חזקות מאיתנו ונמשך למסע בין הזיכרונות ומה אנחנו לוקחים משם.
השיר נכתב בנובמבר 2013
Please follow and like us:
