תמונה של מסילת רכבת

מסילת רכבת

 

לאהבה אין גיל, אין לה זמן

אם נתפצל עכשיו לכמה חלקים, בסוף נגיע אל אותה חוויה

תיכנסי לרכב, על מסילה אחת, נגיע למזרח

הבחירה שלנו הופכת לזכות, ברגע שאנחנו טועים

אם נהיה צודקים, לא יהיה לנו במה לבחור

 

בוקר נוסף עולה עכשיו, כמו אתמול, כמו לפני זה, אבל עכשיו קצת מאוחר בשביל זה

קרבות על מדבר הפכו אותנו ריקנים, אבל אחרים נלחמו על שמיים, זה עדיף?

תראי את הציפור, היא זו את ואת שום דבר

אני אמשיך לשתות ואת תביטי בי לא מאמינה,

במבטא בריטי מזויף תאמרי לי להפסיק

ותספרי על אהובך מהתיכון שקפץ מבניין, אחרי שגילה את סוד הקסם של הקוסם שלכם

אני לא מאמין בקסמים יקירתי
הפוזה של האדון לעצמי כבר משוחררת מכל האבק שנערם עליה

אף אחד כבר לא מאמין, ומי שכן רוצה לומר, אני משקר ברגע זה

תני לי מהדבש, מבטיח לך את העוקץ

ספרי לי שזה נכון , מה שאמרנו ומה שלא, וגם מה ששיקרנו

על קו ההתנגשות אין מקום לעוד אחד , זה רק אני וזאת רק את

יכול להשמין , להפוך לבורגני, עם דעות מתקדמות על החיים וחלומות מהפכה בארון

אחרי זה , אקח אותך למסעדה צרפתית על חוף הים , שם, ליד הירקון

משם לגלריה מתקדמת כמו זו שהיית הולכת אליהן בלונדון המזויפת

אבל אני לא אעשה את זה כל זה

לא אשמין בשבילך, ולא אהיה ליברלי בגלל דעות קשות על החיים

אקח אותך למסעדה שם בלובי של המלון , ואשאיר אותך לבד במסיבה שלך

לאהבה אין גיל אבל גם אין לה זמן

 

אני מוכן לעצור עכשיו כדי לכתוב את הסיפור הבא

ילד קטן מחפש אושר בין החיוך של אימו לחלום של אביו

מה יותר נכון, האושר שאנחנו מציגים לראווה בהצגה מרהיבה

או העובדה שאנחנו שחקנים ואנחנו רוצים להיות מאושרים

כולנו רוצים לחם, אבל מבקשים להכניס מים לפה

לשטוף את הפנים , לנקות עם קצת סבון, ולא עם חתיכות נייר טואלט שהכלבים זורקים

הרחוב נהיה לנו זר, אולי אלה השעות שאנשים מגלים את הקור

אני מוכן בשבילך על ספסל, או בחלקת דשא שמזמן כבר לא צמחה בגינה

מה תעשי בשבילי, זאת כבר לא אהבה

אני רזה, עם שיער שנושר מראשי, וריח של מוות בקרבי

 

זה אני, זו את, שהולכים למות עכשיו

תשכחי מכל מה שאימא סיפרה לך על מוות, היא לא יודעת

האדם הוא בסך הכל, ציר זמן שנוצר , לא יותר ולא פחות

לאהבה אין גיל אבל גם אין זמן , אז תנסי הכל

גם אם נחפש, לא תמיד נמצא כוכבים, את יודעת השמיים ריקים

רק בשביל המאמינים, יש שם אלוהים

אדמה רקובה ועליה מסילות ברזל ישנות, תביטי הם הרסו את הדרכים

אי אפשר לברוח יותר, לא מאלוהים, לא מהזמן, לא מהרעב או מהצדק המוחלט

רק מאהבה

Please follow and like us: