אנחנו נוגעים, לא נוגעים
לעיתים מצליחים להוריד את המסכה מעל הפנים
לעיתים היא נשארת
כשהלב שוקע והדם עוד מטפטף על הרצפה
זה מעייף לחשוב שאנחנו גיבורים של סרט
הכותרות עולות, אפשר להניח את הסכינים
שום דבר לא יכריע כאן את הקרב
חיל הפרשים עזב,
נותרנו לבד בבית מול ארבעה קירות וחלון
גם אנחנו לא יכולים לדמיין יותר שמישהו כאן ישרוד
נוגעים ולא נוגעים
הפסיכולוגיה זרקה אותנו אל הילדות
מי אנחנו היום, הילדים של אז או ההורים של היום
אני כבר לא יודע מה רציתי להגיד לך
מבקש, מתחנן, שמישהו יסדר לי כרטיס לקרנבל של החיים הטובים
נטולי מסכות, נטולי ליצנים
זקוק לאהבה, זקוק לישועה
כותב אותך בלי לדעת
שאת בכלל לא נכתבת
רק מעיל ארוך על גופך ועיניים עצובות
איך שקענו בדממה, דם טפטף בכל פינה
את ידעת הכל עוד לפני שהתחלתי לדבר
ואולי לא הייתי צריך לשקר לך
אהבתי אותך ממילא
גם כשהצלילים שקעו לאט בתוך המנגינה
אין כאן שמחה, אין כאן מחילה
החמלה שלנו היא רק למה שאפשר
זה הסוד, זה הקסם
תתפלאי
המסכה עדיין עלינו
כמה אנחנו יכולים לדבר, על דברים שאי אפשר להסתיר?
השיר נכתב במרץ 2020
