ברחובות ילדותי
התרוקנו הבתים
הילדים שהכרתי
הלכו
עכשיו אלך גם אני
כותב יומן במחברת ישנה
תיאור של רגע דומם
תמונה מילדות שנשחקה
כן אני יודע
זה טיפשי לחזור למקום שאבד
כולם מחפשים את עברם
ובמקומו מגלים
חניונים ענקיים
מרכזי קניות עם פרצופים זרים
במקום שלטים
יש כרזות ענק
לאן הם מובילים?
ברחובות ילדותי
מאבד את עצמי
מחפש רמז למה שאני
הלהט שבי נאבד באבנים שעל הקרקע
רואה את העתיד
ואת עצמי מושך בתמונות ישנות
פעם הכול היה ברור
מתחת לסככה קטנה
מוצא מחסה מן הגשם הניתז לכול עבר
נזכר בנסיעת לילה בארץ זרה
איך רציתי אז לחזור לכאן
איך אני רוצה לחזור עכשיו לשם
לשבת באוטובוס
לראות את הכול
ולא לחשוב על שום דבר
תוהה אם הרגשות שוות את כול זה
כן אני עוד מחפש
שיר ילדות שנאבד
מחפש את המקום הנכון לחיות
בין סיפורים מן הילדות
לחניונים ענקיים
המשחק מתקיים עכשיו
אני נופל, מאבד את הכול
מפסיד וחוזר לאחור
כן במקום שהיתה פעם ילדותי
אני מפסיד את הכול
רואה את עצמי
ולא יודע אם זה אני
או מישהו אחר
הולך בין האנשים
איש לא זוכר
איך פעם התחבאנו מן הגשם
בחדרי המדרגות
איך פעם הכול היה ברור
בדרך חזרה
אני רואה את עצמי
הולך לאיבוד
אין שום שלט
אין שום איש שמכיר אותי עכשיו
זה כמו נסיעת לילה בארץ זרה
מביט מן החלון ונזכר
בשיר ילדות שנשכח.
נזכר
במישהו שהלך לחפש את ילדותו
ונאבד
תמיד היתה לי בעיה עם הקניונים ומרכזי קניות גדולים.
השיר נכתב בדצמבר 2014
