תזרקי את הטלוויזיה
עכשיו זה תורנו לדבר
אני נזרק על הכיסא
עושה תנועות של מובס
ואת מתיישבת מולי
רוצה להרגיש חזקה
אבל בפנים מרגישה נמלטת
אין לך כוחות
אני יכול לראות את זה בעינייך
לאונרד כהן, מספר שהחבר'ה הטובים הפסידו
אני לא בטוח
שפעם היינו חלק מהם
ובכל זאת, שרפנו את החלק שלנו
זה לא משנה כמה אני מנסה להחזיק אותך במבט
את מצליחה לברוח לפינות
אין גבול לאלימות שלנו
אני תמיד רודף
את תמיד נרדפת
זה לא משאיר לנו הרבה
זה לא משנה את העלילה
ועכשיו הגוף כבד
הראש נופל
אני יודע זה נשמע כמו אחד שנעלב
ואת מספרת אמת
שלא יכולה להשתנות
אני מבקש ממך
תזרקי את הטלוויזיה
עכשיו זה קולנו שידבר
אנחנו לא יפים, לא עשירים, לא חכמים
ובכל זאת מנסים לשרוד
את רוצה, לקחת את הסכין
לחתוך הכל
תנתקי אותי, אני לא מרגיש דבר
רק נעלב, ממבטך, משתיקתך
מעצם נוכחותנו כאן
מחכים לנס
הוא אמור להתרחש כל דקה
אם לא אצלנו
אז בבית שליד
במקום בו הוא יכול לחיות זמן רב
תזרקי את הטלוויזיה
אין לנו צורך במציאות
אני קם והולך
את נשארת
עם המבט העצוב ועם הדם על השפתיים
מרגישה נמלטת,
לא יודעת לאן
אני רודף,
את נרדפת
גם הטובים הפסידו
תזכרי את זה
עכשיו תורנו לדבר, זה לא רחוק מהמציאות שהטובים מפסידים.
השיר נכתב בנובמבר 2015
