דפוקים
מפלצת ירוקה
אין לנו סיכוי להינצל
כותבים את המשפט על החול
ואז נסוגים בחזרה אל המבצר
להביט מה עשינו, מה שהיה שלנו, לא קיים יותר
שני דפוקים, לא מצליחים לאסוף את הרסיסים
אפשר להרכיב הכל ואפשר להפיל את זה ברגע אחד
עד שנתמוטט ויותר לא נוכל לקום
והשעון דופק, ילדות, נעורים, זיקנה
יושבים על כורסה מול פנים מוכרות
מדברים בלי הפסקה
כמה מהר עד שההורים ייכנסו
לא בהפתעה, לא במקרה
נספור את השנים והם יבואו בגלים
יזכירו לנו מי הם, מי אנחנו
שני דפוקים, לא מצליחים
למוטט את הקירות הדמיוניים
רצינו פעם לברוח
העולם עולה היום בלהבות
והם חוזרים, אף פעם לא נגמרים
אנחנו מתבוססים במה שאי אפשר להעלים
הכל זמני,והכל קבוע
אי אפשר להימלט, אי אפשר להסתתר
רוקעים חזק ברגליים
שני דפוקים, אולי עוד נמצא את השביל
אל כורסה בלי פנים מוכרות
שם נראה את עצמנו כפי שאנחנו
בלי חוטים, בלי זיכרונות
בנתיים נכתוב משפט על חול וניסוג
שנינו יושבים מול כורסה עם פנים מוכרות, מדברים על מי שאנחנו, זה לעולם לא נגמר.
השיר נכתב במרץ 2020
