עכשיו כשנגמרו לי המילים
ואני מחפש מה לכתוב לך
אל תחשבי שהכוכבים אומרים אמת
אנחנו הרי נשרפים לאט
את אוחזת בידיי, כמו מתוך תחושה של כאב
ואני עולה על מגדל גבוה משם אפשר לראות
את הדם זורם לאט ואותנו נצרבים בפשטות
תביטי, איך בעולמי חדרים מסתדרים בשורות לא מאורגנות
נגמרו לי המילים
מפחד לשמוע אותן אז לא מדבר
את אוחזת בידיי חזק כמו מתחושה של כאב
ואני מבקש להרגיש מוגן
אנשים פולשים אל המרחב
ושנינו מתמסרים אל ההגנות
ממגדל גבוה אפשר לראות
את הדם זורם לאט ואותנו נצרבים בפשטות
את פותחת את הדלת
ואוחזת בידי חזק בתחושה של כאב
משהו כאן אמיתי
תביטי איך אצלי החדרים מסתדרים בשורות לא מאורגנות
ויתרתי על המילים
לא נשאר לי מהן דבר
אז אני לא מדבר
רק עולה אל המגדל הגבוה , משם הכל מתבהר
לא מנסה יותר
לא מבקש את המשפטים
גם חלקים פשוטים
יכולים להרוס הכל ולסדר את זה בשורות לא מאורגנות
לפעמים אני מפחד שייגמרו לי המילים, זה אומר שלא יהיה לי מה לומר או איך?
השיר נכתב בנובמבר 2014
