תסירי את העיניים מהמסך
הכתובית לא תשנה את הכותרת שרצה בלי הפסקה
מציאות שאת מכירה דרך החלון שבחוץ
ברורה יותר מזו שמציגים לך עם צבעים בוהקים וקול סמכותי
כן, המנצחים מתחילת הסיפור ייעלמו כשהשיר יסתיים
אף אחד לא יידע לאן הם הלכו
גם אנחנו בנינו את השבילים בין הבתים
ולא הצלחנו למצוא את הבית שלנו
קחי את ידי ובואי איתי, נחצה ביחד את הרחוב הכי בודד בעולם
כאן הילדים נעלמים בחדרים חשוכים
כאן העלובים נכנסים לבתים והדלתות ננעלות מבפנים
אנחנו לא נשאיר שום סימן לקיומנו רק אם לא תהיה לנו ברירה
לקחנו את הגורל בידיים שלנו ונכנענו בלי לעשות שום דבר
זו האמונה שהכניעה אותנו מכל מקום שהיינו
אל תבקשי ממני לענות לך על כל השאלות שאת שואלת
ילדות קטנות מפחדות ממפלצות, את תלמדי להתבגר
תסירי את המבט מהמסך הגדול
אל תחשבי שהשחקנים בתוכנית יודעים מה הם אומרים
המילים הרי נפוצות
אבל אין שום דבר שהן יכולות להסביר
קחי את ידי ובואי איתי, נחצה ביחד את הרחוב הכי בודד בעולם
כאן הורים בוכים בלילות במיטות שלהם
כאן האבק מכסה את החלומות האחרונים שנשארו על השולחן
אנחנו נהמר על כל מה שאפשר, רק בשביל לדעת שהפסדנו בסוף
לקחנו את הגורל שלנו בידיים ונכנענו בלי קרב
זה כביש הרעם דרכו חצינו את הארץ הבטוחה
אל תבקשי ממני לספר לך איך זה נגמר
המנצחים חוזרים לסיבוב שני, המפסידים נעלמים בחשכה
השיר בא לספר על ההבדל שבין המסך למציאות.
השיר נכתב בדצמבר 2016
