השיר הבא מוקדש
ליושבים במטוסים
להולכים מתחת לגשרים
ומביטים למעלה באכזבה
הם יודעים
שום דבר לא השתנה
השיר הבא מוקדש
לילדים שמחכים שהוריהם
ייקחו אותם הצידה
ויסבירו להם איך העולם פועל
ואיך נמנעים מהסיבוב המסוכן
אני יושב וכותב להם את השיר
אבל בתוכי
יש מישהו אחר
שאליו מכוונות המילים
כמו תותחים באמצע עיר
הוא לא לבוש, הוא עומד צלוב
מחכה שאסלח לו על הכול
השיר הבא מוקדש
לכול הטועים
לכול האנשים יושבים בחופים
ומחכים שהגלים יגיעו עד אליהם
אני רוצה להרוס הכול
לרמוס את כול השקט
בקולות של מתכת
לשבור את כול הקירות
להשאיר חתיכות של אוכל על הרצפה
השיר הבא מוקדש
לאנשים היושבים בגנים הציבוריים
לבנות שהולכות בחשכה
הן מופתעות מן הפיתוי
יושב בבית מכוון את השלט
מול מסך שחור, קופסא חומה
אני נכנע לכול הריגושים האלה
אם אצא מכאן, שעיסה על ראשי
תדעו, היא באה משם, נדבקה אלי
ולא עזבה אותי
כן, אני יודע שכול שיר חוזר על עצמו
על כמה דברים אפשר לכתוב?
אהבה, מלחמה, שתייה, אכזבה
כול אלה יישארו
גם אחרי המבול הגדול
השיר הבא מוקדש
ליושבים בחדרים הקטנים
לבורחים מן הגשם
כדאי להיסחף בסערה
שום דבר לא נכון
אין ברירה אחרת
חייבים להתחבא מתחת להריסות
שם החיים הבאים
לא זוכר אם כתבתי אותו בכעס עלי או על הסביבה, השיר הבא מוקדש לו.
השיר נכתב בדצמבר 2014
