שורה ראשונה מול הבמה
לא יכול לרקוד
את מחזיקה לי את היד שלא איפול
מדי פעם עיניים נפגשות
והגיטרות עדיין מנגנות
עיניים עצובות, פנים מגולחות
הכל אותו דבר
בני ארבעים, כבר לא ילדים
ועדיין מתרגשים מכל מילה, מכל פריטה
מחפשים איך להסביר, מוותרים מראש
עוד מעט הזמר יירד מהבמה
בין לבין נמחא כפיים, נביט בשעון
את תשאלי אם זה נגמר
לא תהיה לי תשובה טובה בשבילך
אם ידליקו את האור, זה סימן בשבילנו לעזוב
משמינים מחוסר ברירה
כבר לא צעירים בשביל לתקן
את מה שנצטרך לחיות איתו בעתיד
לא מעשנים, ממעטים בשתייה
זיכרונות מצליפים בנו עם כל מילה
הזמר נעלם, אנחנו עוזבים
עדיין מתרגשים בשביל לחפש הסברים
הרחוב הראשי נראה כמו משהו שאנחנו מכירים
צעירים נוסעים מהר, אנחנו לא מתחרים
אולי זה סימן את אומרת, אולי זו עובדה לציין
אני יודע שמחר בבוקר נקשיב שוב לשירים
עיניים עצובות, פנים מגולחות
הכל אותו דבר, רק בני ארבעים
צריך לעשות יותר, אולי נספיק
את מה שנקלקל היום, כבר לא נתקן בעתיד
השיר נכתב אחרי הופעה של עמיר לב בתיאטרון התמונע בתל אביב, שורה ראשונה, רק הזזתי את השפתיים, וחשבתי שאני עדיין מתרגש מזה. אין לי הסבר.
נכתב בספטמבר 2018.
