אספתי את עצמי מול העיניים שלך
עכשיו כל הזיכרונות לא חשובים יותר
המילים שפעם ידענו לא לומר בקול
חוזרות אלי בפתאומיות קשה
שואל את עצמי, מה לקחתי ממך, מה אתה לא החזרת לי עד היום
שנים עוברות, ימים נתקעים
זה תמיד אותו זיכרון מריר
הוא לא מפסיק לחזור אלי ברקע
ואתה שקוע בין הצללים
אולי הגעתי באיחור, הרי כל אחד לוקח פנייה אחת מוטעית ומשם כבר המשיך
שנים שאני מנסה להבין
לאן בעצם היינו אמורים ללכת
בין השבילים למסדרונות ארוכים
המילים תמיד חוזרות ופוגעות
איך זה התחיל, מעבר לקווים או ביניהם
אל תיקח ממני עכשיו את מה שביקשתי להשאיר
ואל תשאיר לי שום דבר שאין לי איך להחזיק
אתה הרי יודע, כל התפילות נגמרות בשתיקה
ואני לא האמנתי אף פעם
עכשיו, משפיל את הראש ומבקש עוד רגע לפני שהסיבוב מתחיל
אל תיעלם לי בין הצללים
הרי עוד לא הספקתי לחזור על כל המילים
שהיינו אמורים להגיד
אולי אמצא אותן בין המשפטים
אולי אדע איך להסביר, את מה שלא ידעתי לומר
מסע של שניים בקווים מקבילים, שניים שלקחו פנייה מוטעית וכבר לא ייפגשו.
השיר נכתב במאי 2016
