חרב הבדידות
צילום של חרק מקרוב
חרב הבדידות נגמרת בחיוך מגוחך
לא מצליח לבכות כבר זמן רב
מביט עלייך ואז אני לא מצליח גם לפענח אותך
כמו חידה שיש לה שתי פתרונות
אני מגיש לך קפה ואת מודה לי בשתיקה
כל מה שעברנו היה בשתיקה, כאילו אין שום מילה שתתאר את עצמנו
מרוב הלחץ שגובר בתוכי אני לא מצליח להבין לאן זה חדר מגופי
ולמה אני לא מסוגל לך שאני אוהב אותה
והיא לוקחת מונית עד קצה העיר, ושם היא נכנסת לבניין
אני במקרה עובר מול ביתה, מבחוץ אני לא מרגיש שום דבר
מבפנים אני לא מצליח לומר לה שאני , שאני אוהב אותה
אני אמכור את הכל, גם את מה שכבר לא שייך לי
מה שאין לי כבר לא יהיה לי, ואת תוכלי לחייך ולצחוק
אם תרצי, אני אבכה בשבילך
אנשים מחליפים חיים תמורת שקט, תמורת אושר
גם לנו זה לא בא בחינם
אם תוכלי, תצחקי איתי עכשיו
והצחוק, הוא צחוק ישן
אני נוגע בידך ומבקש ממך לרקוד איתי עוד ריקוד
מול חלונות סגורים, מול וילונות כהים, עוד ריקוד
כמו ילד שזקוק לאימו, כמו זקן שמבקש עזרה כדי לחצות את הכביש
ואני מתכוון ברצינות לכל צעד
ועל כל מילה, ישנה שתיקה ארוכה
לא מפחד לעצור את עצמי, את לא מפחדת לעזוב אותי
רוב הבדיחות מתחילות בשני אנשים
עכשיו זה רק אני
תביטי סביבי , אין כאן אף אחד רק אנשים בודדים, כל השאר כבר התאהבו
ומה הסיכוי שלנו לאהבה
לאן תברחי, כשאצליח לומר לך שאני אוהב אותך?
את נוסעת רחוק, ירושלים, חיפה, אני נשאר להביט בשמיים
לא אדע לעולם, אם משם באים החטאים, אם משם בא העונש
ועכשיו אנחנו רחוקים, נוגעים וכבר לא
את הריקוד הפסקנו לפני כמה שעות
רק אנחנו יודעים מי ימשיך אותו
אני או את , מי שיישאר לספר את הבדיחה
עלי או עלייך
