את מציעה לי סיגריה מהקופסה
מדליק אותה, ומאפר על הרצפה
יושבים בחדר ריק
רק רמקולים ומערכת קטנה
מדמיינת צורות
הם יעברו אחר כך אל הדף
כותב בראש משפטים
מנסה להיזכר
מה אמרתי עד עכשיו
אם היתה לזה משמעות
יהיה תמיד מי שיגיד שזה יותר מדי
אולי כדי שאשתוק
מקשיב לשירים
איך זה, שתמיד אנחנו חוזרים
אל אותם זמרים
כמו לא התרחקנו הרבה מהרחוב שלנו
כמו לא התבגרנו מעולם
והיינו כבר שם, והיינו גם פה
לא בטוח שלמדנו משהו
עובדה, אנחנו לא מסוגלים לצאת החוצה
בלי לברוח במהירות חזרה
שואלת אותי, מה יישאר מאיתנו
ברגע שנסיים את כל מה שהתחלנו
מניח שנתחיל שוב
תציירי עוד מספר קווים
אני אחפש משפטים
בינתיים נקשיב איך אחרים עושים את זה
ואת אומרת, כבדרך אגב
אולי לא יישאר מאיתנו דבר
אין פחד במילים שלך,
אין בי חשש
אלו שכתבו את השירים
מזמן כבר שכחו, במה הם האמינו
כשהם ביקשו מאיתנו
להאמין במשפטים החבוטים
עכשיו אנחנו צריכים להשתחרר מהם
אנחנו בקושי יכולים לחצות את הרחוב בלי לפחד
עכשיו,
אנחנו צריכים לכתוב הכל מחדש
אני נזכר בחדר קטן
שכבתי עירום על המיטה
דמיינתי אותך מולי
רוקדת לאט, אחר כך נרדמתי
אז מביט בך עכשיו,
רואה, איך את מתארת את העצב מעיניי
קמים ללכת, השלמנו עם מה שאנחנו
כבר לא מחפשים להשתנות יותר
כותב את השיר בראש, את מציירת לעצמך אותנו
תביטי, אני לוחש
אנחנו נגמרים,
ובכל זאת נשאר מאיתנו הרבה
את מחייכת ועונה
נכון, רק חבל שאנחנו חוזרים שוב ושוב אל אותה נקודה
רק משם אנחנו יודעים להמשיך לבד
על רגע אחד ואולי יותר, בינינו.
השיר נכתב בנובמבר 2016.
