מכיר את התקתוקים של השעון
כל רגע של זמן פנוי נעלם
פיסה של שטח נתפס ולא ישוחרר
אני מכיר הרגלים קבועים, שעות מתות מכאן לשם
עוד יום במשרד
מעביר דפים מצד לצד
שוב אנחנו נשכחים
הזמן מתארך בכאב ומתקצר בטוב
בדרך לשם מנסה לקחת אותי אל מקום אחר
אולי תתיישבי מולי במפתיע
תפתיעי אותי
אז הספק ייעלם, השעות יקבלו תפנית
מביט דרך השמשה, מחפש פיסה של ים
לשם אני רוצה להגיע בין תקתוקי המחוגים
עוד יום במשרד
שורף בלי להסביר מניעים
כל המילים מתחברות לצפיפות מרבית
לא מצליח להכניס את עצמי ביניהן
גם לא מוותר על פחד ראשוני להחמיץ
עוד יום עובר, בלי תכלית , הרגל קבוע
מעביר דפים מכאן לשם
שומע את הצעקה
מכיר את הדרך
אולי אמצא את הדלת
בדרך לשם מנסה לקחת אותי אל מקום אחר
אולי תתיישבי מולי במפתיע
תפתיעי אותי
אז הספק ייעלם, השעות יקבלו תפנית
אני שונא את העבודה שלי רוב הזמן. התיאור כאן הוא של יום עבודה , בדרך אליה ולאן אני באמת רוצה להגיע.
השיר נכתב באוגוסט 2014
