גם עכשיו יכול לדמיין את עצמי
ברכבת עם מושבים מעץ וסולם ברזל
שומע אינדי באוזניים, מתבונן בנוף
תמיד מתחלף מכהה לבהיר, מכאן לשם
יכול לדמיין את עצמי
אבל לא יכול לחשוב על עצמי נעלם
כשאת רחוקה מרחק נגיעה ארוכה
עוד מעט בטח אשכח הכל
את כל הזיכרונות אספתי
וכל יום אני לוקח אותם איתי
לומד לא לכעוס, משלים עם השתיקות
יש במבט שלך משפט שיכול להמשיך לנצח
יכול לדמיין את עצמי בלילה
מתעורר ומניח את היד על גבך המופנה אלי
אז אנחנו מטיילים על החוף
עולים על השביל בדרך חזרה, אל הצריף שאיננו
אספתי את כל הזיכרונות
לקחתי כל מה שרק אפשר
גם מה שהדחקתי עדיין כאן
לומד לא לכעוס, משלים עם השתיקה
רכבת חולפת ליד
מכניס את היד בין החגורה למכנס
יכול לדמיין אותי רחוק
עוד מעט ארד בתחנה, הכל יישכח
רק את תישארי
לא יכול לתאר את עצמי נעלם
לומד לא לכעוס, משלים עם השתיקה
יש במבט שלך משפט שיכול להמשיך לנצח
השיר נכתב בזמן נסיעה אחת ברכבת והוא מדבר על נסיעה אחרת, במקום רחוק, איך אני לא לוותר על מה שקיים עכשיו.
השיר נכתב באוגוסט 2014
