בקרקס שלנו
אין קרוסלות
אין ליצנים
זה רק אנחנו
והפילים הגדולים
נעים בכבדות
את אומרת
שאם כך
אפשר לרקוד
בלי להפסיד שום דבר
ואני חושב
שאם יש לנו בית ומיטה לחזור אליה
שום דבר רע
לא יכול לקרות
זה תמיד סימן
כתוב במקומות אסורים
שאין לנו לאן לברוח
אנחנו לא מקשיבים
הצלילים נכנסים לאט
ואת נעה עם כול אחד מהם
אני מביט בך
כמו הייתי צופה
בקרקס שלנו
ואולי אין לנו מה לשכוח
אלא את היותנו בודדים
ואולי לא יכולנו שלא להיות
אין ליצנים בקרקס שלנו
גם לא נדנדות באוויר
רק ילדים שמעופפים
וקהל שעוזב לאט
זה שיר שלנו, ואין לנו מה מושג
מה עושים איתו עכשיו
את אומרת, בוא נרקוד
אין לנו מה להפסיד
ורקדנו מיליון ריקודים
אבל יש לנו בית ומיטה
לחזור אליה, עייפים, שלמים
לעיתים נדמה שזה לשווא
לא טעינו בשום מקום
והקרקס עזב את העיר
נשארנו רק עם הפילים הגדולים
מחפשים מקום להיות
לנו יש בית ומיטה
זה מספיק בשביל לחיות
זה מעט, אבל כמה כבר יכול להיות לנו?
בחוץ יש רוחות וסופות
אנחנו לא יודעים איך להתגונן
יש לנו בית ומיטה
מה יכול להיות רע כעת?
כל מה שיש לנו זו מיטה ובית, זה לא מעט, אבל הקרקס שלנו הולך ונעלם, לא שלם כמו פעם.
השיר נכתב ביולי 2015
