כולם מחפשים גאולה
שניים בדרך
עם האור הראשון עלינו לאוטובוס
לידנו ישבו אנשים, שנסעו לחפש את מזלם
כולם מחפשים כאן גאולה
רק אנחנו מעתיקים את עצמנו בכול פעם מחדש
אולי גם אנחנו זקוקים למגע אנושי
מקלחות קרות, אורות במראה, זיקוקים בעיניים
יושבים באוטובוס, ורואים את הבתים מתרחקים
לפעמים אנחנו עושים אהבה מרחוק
אני מביט בך דרך השתקפות בשמשה
אמרת, שביום שאנחנו מעדיפים הפסדים של אחרים על פני ניצחונות שלנו
זה היום בו אנחנו מוכנים למות
לא ידעתי מה זה אומר על הכאב שלנו
לא רצינו אהבות קשורות
כאלה שאנחנו יכולים לצייר רק בצלבים וחבלים
כולם מחפשים גאולה
לילה בו השדים הולכים לישון בכניעה
מדי פעם ליטפתי את ראשך
אולי האמנתי במשהו שעוד חי
לעיתים היינו רואים פנים מדמיינים שהם נחתכים
ואז משתלבים אחד בתוך השני
את אומרת לי,
תביט האוטובוס מלא
ורק אנחנו עדיין
מחפשים מקום להיות בו
אולי זה העבר שלא מניח
אנחנו עדיין זוכרים את הציורים והשירים
אנחנו הרירצינו אהבות גדולות והתבוססנו בתוך חדרים קטנים
לא ידענו להבחין בין טוב לרע, בין זיכרון ישן למגע אנושי
בתוך המסע, בתוך הזמן
הבטתי בך
התמזגת עם הילד שבכה במושב שלידך
לא יכולתי לומר מילה
לעיתים נדמה, שמכול השדים מהם ברחנו
רק מהעבר שלנו, לא ידענו להניח
ואת אומרת, אולי אנחנו זקוקים למגע אנושי
ואני מנסה להיזכר, מה כתבה הנערה, רגע לפני שעזבה את הבית
כולם רוצים לכתוב
וכולם רוצים להיות אף אחד
גם אנחנו מתבודדים, הופכים בלתי נראים
והדרך לוקחת אותנו כמובן מאליו
אני זוכר, שקרענו גזרים שירים ישנים
עד שלא יכולנו להאמין שהם מדברים עלינו
האוטובוס עוצר, את אומרת
בוא נרד
מחבק אותך ואת נאספת אלי
כולם מחפשים גאולה, אנחנו לא לבד
באמצע הדרך, נעים לחשוב
שמגע אנושי באמת מוחק את העקבות של העבר
כולם נוסעים לחפש גאולה, רק אנחנו יורדים באמצע הדרך.
השיר נכתב ביולי 2017.
