כל השבת חיכיתי שהטלפון יצלצל
ברקע התנגנו שירים ישנים
כאלה שלא גורמים להצטער על שום דבר
ואני עם הסיגריות מתהלך
בין הטלפון למיטה
חזרה אל המטבח
הכל נראה מוכר מדי
כמו הייתי שם פעם
לא זוכר מה עשיתי והטלפון נשאר מיותם
מכול הקרקסים שחלפו, כאן בעיר
לא נשארו ליצנים
שיצחיקו אותי
המכתבים נשארו בספרייה
תקועים, בין ספרי היסטוריה לסרט ישן
זכרתי, כל מילה שכתבתי, זכרתי גם אותה
מחכה לי בפינה
בין הרחובות הקטנים, איפה שממוקמים בתי הקפה
ואני הבטתי בה מרחוק, רואה אותה נעלמת מחיי
כל השבת חיכיתי שהטלפון יצלצל
והיא תבקש ממני לבוא אליה
הייתי יורד במדרגות בריצה
תופס מונית
רק בשביל לראות אותה
מתחרטת
יוצאת מהבית אל גבר זר
שמחכה לה במכונית
או מסיע אותה הרחק מכאן
כל השבת חיכיתי לטלפון שיצלצל
ובראשי, רצו סרטים
כמו הייתי קיר תצוגה
ברקע מקשיב לצלילים
שבוקעים מתוך בלוז אמריקאי דמיוני
או שיר אחר שאני לא מצליח להבין
היא לא אמרה שתתקשר
לא אמרה שתבוא
אולי היא לא קיימת יותר
זה רק אצלי בראש
ואני מחכה ליד הטלפון,
יש מי שאוהב את האמת, ויש מי שממציא אותה
מתיישב על המיטה, לא יודע מה עשיתי
מנסה לצחוק בקול רם,
מנסה לשבור את השתיקה
הטלפון המחורבן, נשאר מיותם
אולי היא נסעה ולא ידעה
שיש בחור שיושב באיזו דירה קטנה בעיר
מחכה כל השבת
שהיא תתקשר
תבקש ממנו לחזור
אז חיכיתי כל שבת, והטלפון לא צלצל פעם אחת, אולי היא לא היתה אמיתית.
השיר נכתב בפברואר 2016
