זוכר את הפקידה מביטה עלינו
כאילו נותרנו אחרונים
החזרנו את המפתח ויצאנו
גשם טפטף
שטף את רחובות העיר
כיסינו את עצמנו במעיל
חיבקתי אותך חזק
כמו בשיר ששמענו
ולא זכרנו את המילים
רחוק מכאן
התאספו אנשים
כמה רצינו להיות שייכים
מביט בעינייך ויודע
התשובות לא ניתנות בשום מקום
כמו בשיר ששמענו
הרחוב התרוקן מאנשים
רק הומלסים חיפשו מקום ללילה
חזרו אל אותה נקודה
עוברים על פני חלונות ראווה
מה שלנו, מה לעולם לא נצליח להשיג
זוכר ששאלת אותי
כמה שירים עוסקים באהבה וכמה רק באנשים
חצינו את הרחוב
מרוב פחדים, לא ראינו דבר
גם כשברחנו
יש תמיד זיכרון שלא נפסק
אני זוכר את עצמי יושב בחדר
מנסה לכתוב את דמותך
רחוב ריק, גשם, מנגינה שמלווה אותנו
מה מכול זה היה נכון
מה מעבר לזה, לא ידעתי
בית קפה קטן, המלצרית שואלת מה אנחנו רוצים
אני מבקש קפה ומאפרה, את מבקשת מים קרים
יכולנו לשקר, אבל לא היה בזה צורך
גם את המילים החלפנו בשקט
מקשיבים לשיר שמלווה אותנו
כאילו מנווט אותנו ואחר כך זונח
אנחנו מביטים מהשמשות
רחוב קר, גשם מנקה אותו
משאיר רק הומלסים באותה נקודה
מרוב כלום צחקנו
אחר כך המלצרית באה
הגישה לנו והלכה
לא היו מחשבות
לא היתה בדידות
חשבתי איך יצאת מתוך השיר לכבודי
ואני לא זוכר את המילים
בסוף הערב נחזור אל המלון
אולי השיר ייקח אותנו אל מקום
ממנו לא נצטרך לברוח
תמונה עירונית של זוג ברחוב גשום, מחפש מקום ממנו לא יצטרך לברוח יותר.
השיר נכתב באוקטובר 2015
