אנחנו מנסים לא לעצור בכל מקום
לא להניח את הידיים במין תחושה של שלווה מלאה חרדה
לפעמים אנחנו מביטים במראה
מגלים בעצמנו עוד מבט שחשבנו כבר לא נזכה לראות
כן, אנחנו עוד שם, לפעמים אנחנו כאן
וממילה למילה, ממבט אחד עד לשני
אנחנו מנסים להיות כמו כולם ותוהים
אם יש בנו משהו מיוחד
אולי אנחנו כמו דמויות בסרט
ומסביב המציאות מבקשת מאיתנו להיות שונים
אנחנו אף פעם לא לומדים, איך זה מרגיש, כל כך קרוב
אז אנחנו שוקעים בחלומות, ומנסים לא להתעורר
אנחנו מנסים לא לעצור בכל מקום
בשביל להרגיש את זה כמה שיותר קרוב
לעיתים נדמה לנו, שזה הדבר היחידי שעוד אפשרי
מילים יפות, נגיעות קצרות
יוצאים לשתות, ובסוף הערב חוזרים אל החדר הקטן
מתבודדים מתוך מחשבה שמחר יהיה אותו דבר
אולי אנחנו לא דמויות של סרט
אבל יש לנו עלילה, יש לנו דיאלוג
אהבנו פעם, עכשיו אנחנו לומדים את הצעדים
שני ילדים שמבקשים להגיח כמו עפיפונים בשמיים
פעם עוד למדנו את השתיקות, עוד הכרנו את הכאב
היום אנחנו מדברים באותה שפה, בגובה העיניים
ואנחנו מנסים לא לעצור בכל מקום
לפעמים אני מרגיש כאילו אנחנו דמויות מסרט, המציאות מבקשת מאיתנו להיות כאלה.
השיר נכתב בספטמבר 2016
