כיבינו את האור
הדלקנו את המסך בשביל לצפות בסרט הישן
שם הגיבור תמיד יכול הכל
אנחנו נראינו קטנים, גם אם הוא לא הרגיש
ניסינו להבין לאיזו תמונה אנחנו שייכים
הצלם הרי כבר הלך
רק הרקע שחור לבן נשאר
בינתיים הגיבור המשיך ואנחנו לא יכולנו לסגת
זרקנו מילים בין שתיקות
כל מה שלמדנו זה על זו
פתאום התפוגג
וכל מה שהרגשנו לא נשאר חייב
כשהסרט נגמר, נכנסנו למיטה
החושך סנוור אותנו ערומים
גם כששכבנו היה בנו כאב בלתי נמנע
לא יכולנו להרגיש גיבורים
כל הרשימות שעשינו התפוררו
הבדידות ניצחה את כל מה שבנינו
בסרטים מחתונה נראינו זרים
כמו שנים שויתרו על הפסגה
הגיבור הוא כל יכול
רק מרחוק נראינו זרים
זאת לא הזקנה שנפלה עלינו
בסרטים זה אף פעם לא קורה בבת אחת
בבוקר כשקמנו, יצאנו אל הרחוב
ראינו זוגות חולפים ברחוב מתמזגים לאחד
המילים נשמטו השתיקות התארכו
אנחנו לא יודעים להיות גיבורים
מכבים את האור ומביטים במסך
גם כשאנחנו נוגעים יש כאב בלתי נמנע
כבר הגענו לפסגות ואז צללנו
כל מה שהרגשנו לא נשאר חייב
עם הזמן שחולף, אנחנו מבינים כל כך מעט, שום דבר מאז לא באמת דומה. השיר מדבר על הפער הזה.
השיר נכתב בספטמבר 2014
