את לובשת את השמלה הכחולה הכהה
אני עם הז'קט ביד
יוצאים אל הרחוב
לנסות להציל חלק מהיום
פרק זמן קצר
אולי תחושה שנדחתה
הרחובות זורמים כמו נחל אל הים
ואנחנו מרגישים
איך אנחנו נסחפים בזרם
לא יכולים לעצור
לא יכולים לרדת
ניאונים גדולים
קולות והבזקים
את כל כך יפה בתוך ההמון
אני מרגיש זר
רוצה ללכת לצד
לחכות שזה יעבור
ובקצה השני
שום דבר לא מחכה
רק אותה אמת הפוכה
מסעדות מלאות לקוחות
אנשים נכנסים ויוצאים מבתי הקולנוע
בחנויות, הכל נמכר בכל מחיר
רק שנינו נסחפים עם הזרם
בדרכים מתפצלות,
מנסים להציל את עצמנו
בלי שנרגיש
טלאים שנשארו מזמנים אחרים
נעלמו פתאום
עכשיו אנחנו חדשים
את מדליקה סיגריה וממשיכה ללכת
אני מאחורייך
עוקב, שומר, מוודא שאנחנו עדיין ביחד
ראיתי בפניי זרים את המבט הזה
חיה אורבת לטרף
הם רוצים לקחת אותנו
ולהפוך אותנו למייצג שלהם
על פני האדמה, בתוך הנשמה
תביטי זו העיר, אין מלבדה
ניאונים גדולים ושאריות של חיים
לפעמים אפשר למצוא את השאריות בחלונות הראווה
לפעמים הם מביטים עלינו מספסלים שבורים
ואת עם השמלה האדומה, לא מוכתמת
אני עם הז'קט ותחושת עייפות משתלטת
עוד מעט נגיע, את אומרת
איבדתי כיון, לא זוכר מאיפה באנו, לאן אנחנו הולכים
על הכביש זה מרוץ, במדרכה זה מסע
את אומרת, זה כמו בסרט
העיר פורסת לנו שטיח ואנחנו צועדים עליו
ואני חושב, שבסרטים אף פעם הטרף לא יודעת שהוא עומד להיטרף
מחייך אלייך ולא אומר מילה
העיר הזאת היא סוג של מחלה, מנסים להישמר מפניה
והיא חוזרת, מציעה לנו סיבוב נוסף
ואנחנו בסך הכל ביקשנו להציל את היום, לפני שהוא יגווע
ניסיון להציג את העיר, להציג אותנו בתוכה, עם כל הפחדים והזוהמה, בניסיון אחרון להציל משהו מהיום, כל יום, לא משנה איזה.
השיר נכתב בדצמבר 2013
