את לוקחת את השקית ומניחה במכונית
אני מתיישב לצידך
אף אחד לא שואל על הסידור
את נוהגת אני בצד
אנחנו מחליפים מבטים, שתיקות קלות
כל כך הרבה זמן חלף ואנחנו תמיד מוכנים לסוף המר
כמה שאלות, שעות בלי הפסקה
ואז פרידה
עוצם את העיניים, פוקח חזרה ומביט דרך השמשה
מכוניות דוהרות מהר
כבישים כבר לא נוצצים
גדרות לא נופלות כמו שציפינו
את לא אומרת לי מילה, מתאפקת לא לבכות
אני לא מצליח להבין איך כל זה קורה בכל פעם מחדש
משחזר את מה שאני אומר לעצמי
את ראית אותי כבר בוכה, ראית אותי לבד
עולה על הכביש המהיר
משם לוקחת את הפנייה
סיבוב אחד ואת חונה
יוצאים לאט כמו מושכים את הזמן
בקבלה שואלים מי את בשבילי
ואם זו פעם ראשונה שאנחנו כאן
מנסה להיזכר אך אף פעם לא מצליח להגיע לשם באמת
מתיישב על המיטה, מתחיל לספור את השעות, בלי שתראי
נוסעים לאותו מקום, כל שנה, מתוך הרגל כמעט, מגיעים, ואז אני מתחיל לספור את השעות.
השיר נכתב בפברואר 2016
