את רצית שארד מהשירים עם חליפה
ואבוא אל הרחוב שלך
אשב מול ביתך
ואגלה חלונות פתוחים
רצית שאסיר מילים מהמשפטים
ואשתמש בהם
בלילות קרים, כשנשב שקטים
ולא נדע מה מותר לקחת מעצמנו
ומה אנחנו צריכים להחזיר
אבל אני משורר של סמטאות צרות וחדרים סגורים
אם תפתחי אותם
תגלי אותי ערום ומזיע
מבקש רחמים שאינם , מעינייך
הקירות מעלים בנו זיכרונות
של חופים שקטים
שנסחפים אל המים
ואותנו שטים בסירות קרטון קטנות
את רצית שאסע, ואת רצית שאחזור
אני הייתי בא אחרייך בעיוורון מוחלט
אין לי חליפה שתחליף אותי
ואין לי מילים שידעו לשפוט אותי בצורה הוגנת
אל תבקשי ממני עכשיו לרדת מהקיר
אני הייתי שם יותר מדי זמן
מכיר את הסימנים שמסתירים את הכתמים
אני לא אבוא בחליפה, גם לא בנעליים מצוחצחות
לא ארד מהשירים, רק אכתוב לך עוד פזמון
אני לא משורר, ולא כותב בחליפה, הייתי שמח להיות כזה, אני יודע שאת ההיית שמחה , אני בסך הכל כותב בחדר סגור
השיר נכתב ביוני 2013
