ועומד מחוץ לבית שלך
רועד מקור
מתעטף מעיל צבאי ישן
הכול יכול חלוף עכשיו
אין לי לאן לברוח מפה
מביט בחלון שלך
אלף דברים עולים בראש
כמו כדורים של קוסם
שום דבר לא מרגיש נכון
מנסה לחבר את החלקים השבורים
פנים, אף, עיניים
אבל שום דבר מכול זה לא נכון
הרחוב שקט
שום מלחמה לא מתחילה אחרי חמש
אני מתיישב על גרם המדרגות
מביט סביבי
יכלה לבוא סערה
שתיקח אותי מכאן
שום דבר כבר לא ממש משנה
חולפות מכוניות
שני נערים חולפים מולי
במקום אחר, בצד השני של העיר
מישהו מנסה להמציא סם חדש
אחר משרטט את הבריחה
ואני, לי מושג מה לומר לך
אולי את מאושרת ככה
הגשם רק מתחזק
זה כמו מכה ישר בבטן
כן אני יודע
את רצית אותי אחר
שאתגלח, ולא אחשוב על האתמול
אני זוכר כול מילה
ואחר כך את הקיר נשבר
ועכשיו עומד מחוץ לבית שלך
מחכה שהכול יפסק
לא מצפה שתצאי פתאום
את בוודאי מרגישה שלמה
זה תמיד קורה שמשהו אחר מתפרק
אם תצאי החוצה
תראי חתיכות מעלות עשן מחוץ לביתך
ואת רצית שאתן לדברים סיכוי להתרחש
לא לרוץ מהר מדי, ולא להתעייף באמצע
זורק אבן על הרצפה
מחבק את עצמי חזק
זה לא ישנה דבר
מביט בדלת, מביט בחלונות המוגפים
הייאוש מטפס עלי ועדיין אני נמנע מללכת
זה ציני, זה מגוחך
הגשם מתחזק ולא רואים דבר
יכלתי לקום וללכת
אבל אני יודע שבכול מקרה
הייתי נשאר.
אז לא ידעתי שאני כותב שירים ולא מונולוגים. גם היא לא ידעה שאני כותב עליה.
השיר נכתב בנובמבר 2014
